Yevamoth
Daf 30b
כְּמַה דְרַבָּנִן אָֽמְרִין. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. כֵּן אִינּוּן אָֽמְרִין. הַגֵּט פּוֹטֶר וּמְשַׁייֵר. וְיִפְטוֹר הַגֵּט פְּטוֹר גָּמוּר בִּיבָמָה מִקַּל וְחוֹמֶר. מַה אִם הָאִשָּׁה שֶׁאֵין חֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת בָּהּ הַגֵּט פּוֹטֵר בָּהּ. יְבָמָה שֶׁחֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת בָּהּ אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַגֵּט פּוֹטֵר בָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָֽלְצָה. בַּחֲלִיצָה הִיא נִתֶּרֶת וְאֵינָהּ יִתֶּרֶת בְּגֵט. וְלֹא תִפְטוֹר בָּהּ כְּלוּם. כְּתִיב וְלֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ הִיא. אִם בִּשֶׁחָלַץ לָהּ תֵּלֵךְ וְתִינָּשֵׂא לְאִישׁ זָר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁנָּתַן לָהּ גֵּט. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה כֵן. מְנַיִין לַנּוֹתֵן גֵּט לִיבִמְתּוֹ שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו וְעַל אֶחָיו. אֶצְלוֹ אֲנִי קוֹרֵא אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ. אֵצֶל הָאַחִין אֲנִי קוֹרֵא אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ. וְתַתִּיר חֲלִיצָה בְּאִשָּׁה מִקַּל וָחוֹמֶר. מַה אִם הַיְּבָמָה שֶׁאֵין הַגֵּט פּוֹטֶר בָּהּ חֲלִיצָה פּוֹטֵר בָּהּ. אִשָּׁה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֵר בָּהּ אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא חֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת בָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וגו'. בְּגֵט הִיא נִתֶּרֶת וְאֵינָהִּ נִתֶּרֶת בַּחֲלִיצָה. 30b וְתִפְטוֹר בָּהּ וּתְשַׁייֵר. תַּמָּן כְּתִיב וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. הָכָא מַה אִית לָךְ.
Traduction
⁠— (227)En tête est un passage que l'on retrouve ci-dessus, (2, 1.). Comme les sages ont dit que la promesse de mariage engage une femme en partie et la laisse libre en partie, de même ils disent (228)Ci-dessus, (2, 2), et B., Qidushin 14a. que l'acte de divorce libère une femme en partie, tout en la laissant partiellement engagée (sous le rapport du lévirat, il ne peut plus l'épouser et doit pourtant être déchaussé). Pourquoi l'acte de divorce ne libère-t-il pas la femme complètement en cas de lévirat, par raisonnement a fortiori? Puisqu'une femme ordinaire, que la cérémonie du déchaussement ne suffirait pas à libérer, devient libre par le divorce; ne serait-il pas juste qu'un tel acte libère une belle-sœur veuve, que le déchaussement rend libre d'épouser autrui? -Non, parce que le texte biblique dit de cette veuve: elle déchaussera; donc par cette cérémonie seule, elle devient libre, non par l'acte de divorce. Mais alors pourquoi ne pas dire que l'acte de divorce n'a aucune influence sur sa situation? Parce qu'il est écrit (Dt 25, 5): elle ne sera pas à un homme étranger (mots superflus après la prescription d'accomplir le lévirat); or, à quel cas s'applique ce verset? Lorsque le beau-frère cohabite avec la dite veuve, elle devient sa femme; s'il est déchaussé par elle, elle peut aller épouser un étranger; le seul but de ce verset est donc de nous apprendre la règle à suivre en cas de remise d'acte de divorce par un tel beau-frère à sa belle-sœur veuve (il ne peut plus l'épouser). De même R. Hiskia a enseigné: on sait que si le beau-frère a fait remettre à sa belle-sœur un acte de divorce, elle devient interdite aussi bien à lui qu'aux autres frères; au premier on applique l'expression pléonastique qu'il a renvoyée (ibid., 24, 2 et 4), et aux autres frères on applique la terminaison féminine (également superflue) de ce mot. Pourquoi l'acte du déchaussement ne libère-t-il pas une femme ordinaire, par analogie avec la belle-sœur? Puisque la belle-sœur, qu'un acte de divorce ne suffit pas à libérer, devient libre par le déchaussement; à plus forte raison cette cérémonie devrait-elle libérer la femme ordinaire, qu'un acte de divorce libère également? -Non, parce qu'il est dit (ib. 3): Il lui écrira une lettre de séparation; donc cette lettre seule la libérera, non une autre cérémonie. Pourquoi, pour une simple femme, le divorce ne la libère-t-il pas en partie, tout en maintenant en partie son état conjugal? C'est qu'au sujet de la belle-sœur il est dit: elle ne sera pas à un homme étranger, tandis qu'on ne saurait appliquer cette distinction à une femme ordinaire (répudiée)
Pnei Moshe non traduit
כמה דרבנן אמרין כו'. לאו אטעמא דרבנן דמתני' מהדר דבהא כ''ע לא פליגי כדפרישית במתני' אלא דכמו שאמרו חכמים דהמאמר קונה מקצת ומשייר מקצת וכן בגט דפוטר במקצת ומשייר במקצת ולכל חד וחד כדאי' לי' וכדלקמן:
ויפטור כו'. כחליצה:
ולא תפטור בה כלום. ואפי' לאסרה עליו ועל האחין דהא מיעטה רחמנא:
ומשני כתיב ולא תהיה וגו'. וקרא יתירא הוא דהא כתיב יבמה יבא עליה:
ומה אנן קיימין. המקרא זה:
אם כשבא כו'. דע''כ לא מיתוקמא לא כשבא עלי' ולא אחר שחלץ אע''כ כן אנן קיימין בשנתן לה היבם גט לזיקתו דמיפסלא עליו וקמה עליה ועל האחין בלא תהיה דבגט זה נעשית זרה אצלן:
ותני חזקי' כן. דיש רמז מן התורה דהגט אוסר ביבמה:
אצלו כו'. דכתיב במחזיר גרושתו לא יוכל בעלה הראשון וגו' אשר שלחה וקרא יתירא הוא אלא לומר לך דיש משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת ואיזו זו יבמה וכדדריש לה ר' עקיבא בבלי נ''ב:
אצל האחין כו'. כלומר מדכתיב שלחה בה''א לרבות האחין דנאסרה עליהן. אבל שם מסיק דגט ביבמה מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא:
ת''ל וכתב לה וגו' בגט כו'. דספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וכן אמרי' בבלי קידושין דף י''ד:
ותפטור בה ותשייר. חליצה באשה דלא מיעטה רחמנא אלא שלא תפטור לגמרי ונ''מ דאם קדשה אחר לאחר חליצה דתיבעי גט נמי מהשני דכמו דאמרינן דגט ביבמה פוטר ומשייר כן נמי נימא בחליצה באשה:
ומשני תמן כתיב ולא תהיה לאיש זר גרסי'. כלומר בשלמא ביבמה דגט פוטר ומשייר נפקא מלא תהיה וכדדריש לעיל:
הכא. באשה מה אית לך דמהיכי תיתי דתאסרה חליצה:
כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. כֵּן הוּא אוֹמֵר. הַגֵּט פּוֹטֵר אוֹ לֹא פוֹטֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַבְּעִילָה בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִילָּה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. הָא בְסוֹף יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בִּבְעִילָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט. אֲבָל בִּבְעִילָה שֶׁהִיא לְאַחַר מַאֲמָר מַה נַפְשֵׁךְ. קָנָה מַאֲמָר אֵין אַחֲרָיו כְּלוּם. לֹא קָנָה מַאֲמָר תִּקְנֶה הַבִּיאָה וְלֹא יְהֵא אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּבְעִילָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֶר וּמְשַׁייֵר.
Traduction
. Puisqu'il a été dit (229)Ci-dessus, (2, 1)., selon R. Simon, qu'il y a doute sur le point de savoir si la promesse de mariage acquiert la femme ou non, dira-t-on de même qu'il y a doute sur le point de savoir si la lettre de divorce libère une femme ou non? On peut répondre par cet enseignement: Selon R. Simon, si le beau-frère a cohabité avec la veuve avant tout acte, on n'attachera aucune valeur à ce qui sera accompli plus tard; mais si la cohabitation a eu lieu plus tard, ce qui sera fait ensuite sera valable. C'est vrai pour une cohabitation accomplie après la remise de l'acte de divorce; mais si elle avait eu lieu après la promesse de mariage, on se trouverait forcément en présence de ce dilemme: ou la promesse entraîne l'acquisition de la femme, et nul acte postérieur ne sera valable; ou la promesse n'entraîne pas l'acquisition, et la cohabitation doit avoir cette valeur, de façon qu'en ce cas aussi tout acte accompli ensuite devienne nul? Il est donc forcément question d'une cohabitation effectuée avec la remise du divorce. Ceci prouve que l'acte de divorce libère la belle-sœur veuve, tout en la maintenant partiellement engagée.
Pnei Moshe non traduit
כמה דר''ש אומר כו'. בעיא היא דלעיל ריש פ''ב אמרינן לר''ש דמספקא ליה במאמר אם קונה או לא:
כן הוא אומר בגט כו'. אם כמו כן ס''ל דגט ספק הוא אם פוטר ביבמה:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא ר''ש אומר כו' כדמתני' סוף פירקין:
הא בסוף יש אחריה כלום בבעילה כו'. כלומר דע''כ לא מיתוקמא אלא בביאה שלאחר הגט דביאה גרועה היא ואין פוטרת האחרת יש עליה זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:
אבל בבעילה כו'. כלומר דהאי בסוף לא מיתוקמא אחר המאמר לר''ש דהא ממ''נ אם קנה מאמר כבר קנה אותה ואין אחריו כלום ואם לא קנה המאמר א''כ תקנה הביאה דהויא ביא' בתחילה ואין אחריה כלום:
אלא ע''כ אנן קיימין בבעילה לאחר הגט הדא אמר' כו'. דאל''כ אף אחר הגט לא מיתוקמא:
Yevamoth
Daf 31a
רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. וְהָכָא מִדְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הַגֵּט פּוֹטֵר אוֹ לֹא פוֹטֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מוֹדֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים שֶׁיֵּשׁ גֵּט אַחַר מַאֲמָר וּמַאֲמָר אַחַר גֵּט. גֵּט אַחַר בִּיאַת מַאֲמָר וּמַאֲמָר אַחַר בִּיאַת הַגֵּט. גֵּט אַחַר בִּיאַת מַאֲמָר הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שָׁלֹשׁ יְבָמוֹת. עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְנָתַן גֵּט לַשְּׁלִישִׁית. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמַּאֲמָר קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. אִי תֹאמַר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. מַה נַפְשֵׁךְ. קָנָה מַאֲמָר אֵין אַחַר זוֹ כְּלוּם. לֹא קָנָה מַאֲמָר תִּקְנֶה הַבִּיאָה וְלֹא יְהֵא אַחֲרֵיהָ כְּלוּם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמַּאֲמָר קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. מַאֲמָר אַחַר בִּיאַת גֵּט הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שָׁלֹשׁ יְבָמוֹת. נָתַן גֵּט לְזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁלִישִׁית. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֵר וּמְשַׁייֵר. וְאִם תֹּאמַר. הַגֵּט פּוֹטֵר אוֹ לֹא פוֹטֵר. מַה נַפְשֵׁךְ. פָּטַר הַגֵּט אֵין אַחֲרָיו כְּלוּם. לֹא פָטַר הַגֵּט תִּקְנֶה הַבִּיאָה וְלֹא יְהֵא אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֵר וּמְשַׁייֵר. הֵיךְ רַבַּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּיבָמָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. 31a אֶלָּא דְלֵית טַעֲמָא דְהֵן כְטַעֲמָא דְהֵן. טַעֲמָא דְהֵן דְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל כָּל מַה שֶׁמַּאֲמָר הַשֵּׁינִי עָתִיד לִקְנוֹת כְּבָר קָנָה הָרִאשׁוֹן. כָּל מַה שֶׁהַגֵּט הַשֵּׁינִי עָתִיד לִפְטוֹר כְּבָר פָּטַר הָרִאשׁוֹן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן קָנָה הָרִאשׁוֹן קָנָה הַשֵּׁינִי. לֹא קָנָה הָרִאשׁוֹן אַף הַשֵּׁינִי לֹא קָנָה. פָּטַר הָרִאשׁוֹן פָּטַר הַשֵּׁינִי. לֹא פָטַר הָרִאשׁוֹן אַף הַשֵּׁינִי לֹא פָטַר.
Traduction
Est-ce que R. Gamliel, comme R. Simon, met en doute la question de savoir si la promesse de mariage équivaut à l'acquisition ou non, et partage-t-il aussi le doute émis par R. Simon de savoir si l'acte de divorce libère la belle-sœur veuve ou non? On peut résoudre ce point de ce qu'il est dit: R. Gamliel reconnaît, d'accord avec les Sages, qu'un acte de divorce peut suivre la promesse, comme celle-ci peut suivre le divorce; le divorce survient parfois après la cohabitation, qui suit la promesse, et il arrive parfois qu'il y a une promesse après la cohabitation et le divorce. La remise de l'acte du divorce après la cohabitation et la promesse de mariage a lieu en ce cas: Si trois belles-sœurs incombent à un beau-frère par lévirat, il fait une promesse à l'une, cohabite avec l'autre, et envoie un acte de divorce à la troisième (en ce cas, R. Gamliel reconnaît que l'acte remis à la troisième suffit pour interdire au beau-frère ses parents à un degré prohibé). Ceci prouve que la promesse engage la femme en partie, et la laisse aussi partiellement en son état actuel; car si l'on disait que, selon R. Gamliel, il y a doute à savoir si la promesse équivaut à l'acquisition ou non, on se trouverait en présence de ce dilemme: si la promesse fait acquérir, tout mariage accompli plus tard est nul; si la promesse ne fait pas acquérir, la cohabitation suivante (avec la seconde belle-sœur) suscite l'acquisition, et la remise suivante de l'acte de divorce serait sans effet; il faut donc en conclure que la promesse engage en partie la femme, et la laisse libre en partie. Voici un exemple de promesse après la cohabitation et le divorce: trois belles-sœurs incombent par lévirat à un beau-frère, qui remet l'acte de divorce à l'une, cohabite avec l'autre et fait une promesse de mariage à la troisième. Ceci prouve que le divorce libère une telle veuve en partie, tout en maintenant partiellement son état de femme engagée: car si l'on disait que (selon R. Gamliel) il y a doute sur le point de savoir si l'acte de divorce libère entièrement ou non, on aurait ce dilemme: ou cet acte libère, et tout ce qui sera accompli ensuite sera inutile; ou bien il ne libère pas, et la cohabitation qui suit (avec la seconde) libère les autres; de sorte qu'il n'y a plus lieu d'accomplir d'autre acte. Il faut donc admettre que l'acte de divorce libère une telle veuve en partie, et maintient en partie son premier état. Est-il bien vrai que R. Gamliel se range à l'avis de R. Simon (disant que la promesse provoque seulement une acquisition partielle), puisqu'il dit qu'il n'y a pas lieu de faire une promesse après une autre promesse déjà faite envers une belle-sœur, conformément à R. Simon qui professe le doute au sujet de la promesse? C'est donc que le motif de l'un n'est pas le même que celui de l'autre: l'un, savoir R. Gamliel, est d'avis que toute acquisition devant provenir du fait de la seconde promesse a déjà été effectuée par la première promesse; de même, toute libération que provoquerait un second acte de divorce serait déjà réalisée par l'effet du premier divorce (aussi, selon lui, il n'y a pas lieu de les renouveler). L'autre, savoir R. Simon, raisonne ainsi (à cause du doute qu'il professe): Si la première promesse a provoqué l'acquisition, ce n'est pas à dire que la seconde aura le même effet, et si la première n'a pas suscité d'acquisition, il se peut que la seconde ne la suscite pas non plus; de même, si le premier acte de divorce libère cette veuve, peut-être le second ne la libère-t-il pas, et si le premier acte ne la libère pas, il se peut encore que le seconde acte ne la libère pas davantage.
Pnei Moshe non traduit
ה''ג ר' גמליאל כר''ש אומר המאמר כו' וכן גירסת הרשב''א ז''ל. כלומר לשון שאיל' היא אם ר''ג כר''ש ס''ל דהמאמר ספק הוא ולהכי קאמר אין מאמר אחר מאמר דאי קמא קני השני ולא כלום הוא ואי קמא לא קני השני נמי לא קני:
והכא מדר''ש הגט פוטר כו'. כלומר ובגט נמי אם כר''ש במאמר ס''ל דספק הוא אם פוטר ומה''ט נמי אין גט אחר גט דאי קמא דחי השני לא כלום הוא ואי קמא לא דחי השני נמי לא דחי:
וקאמר נישמעינה כו' מודה ר''ג לחכמים כו'. ברייתא בבלי נ''א:
גט אחר ביאת מאמר. אחר ביאה שהיא אחר המאמר וכן מאמר אחר ביאת גט וכדמפרש ואזיל:
גט אחר ביאת מאמר היך עבידה. כגון שהיו ג' יבמות כו' דמודה בזה ר''ג דהגט של השלישית מהני לאסור בקרובותיה:
והשתא פשיט לה הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר. ס''ל לר''ג דאם תאמר דמספקא ליה א''כ קשה מה נפשך דאם קנה מאמר של הראשונה אין אחר זו כלום ולא אהני תו ביאה וגט אבתרה:
לא קנה המאמר. א''כ תקנה הביאה של השניה דהרי ביאה בתחילה היא וכשרה ואין אחריה כלום ולא תהני גט השלישית אלא ע''כ הדא אמרה שהמאמר כו' וכן במאמר אחר ביאת הגט כו' וע''כ נמי דס''ל דגט פוטר ומשייר ומה שמשייר המאמר קני ביאה שלאחריה וכן בגט מה שדחה כו':
ומקשה היך ר''ג כר''ש ואין מאמר כו'. דהא חזינן דר''ג דאמר אין מאמר אחר מאמר ש''מ דמספקא ליה במאמר כר''ש ומעתה היך ר''ג כר''ש דאמרת אליביה דקונה ומשייר ס''ל:
אלא דלית טעמא דהן. דר''ג:
כטעמא דהן. דר''ש במאמר אחר מאמר:
דטעמא דר''ג. דס''ל קונה ומשייר וא''כ כל שמאמר הב' עתיד לקנות כבר קנה זה הראשון ואין אחריו כלום וכן בגט כל מה שהגט כו' אבל טעמא דר''ש מחמת הספק הוא:
קנה הראשון לא קנה השני גרסינן א''נ קנה השני בתמיה. וכן מוכח משיטת הבבלי שם גבי ביאת בן תשע דכמאמר הוא לר''ש:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַהוּ שֶׁיְּהֵא הַגֵּט לְאַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר וּמַאֲמָר אַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר. הַגֵּט לְאַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת. עָשָׂה מַאֲמָר לְזוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט וְנָתַן גֵּט לַשְּׁנִייָה. אִם תֹּאמַר. הַגֵּט פּוֹטֵר. כָּל מַה שֶׁקָּנָה מַאֲמָר כְּמִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם גֵּט וְאֵין גֵּט לְאַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר. אִם תֹּאמַר. אֵין הַגֵּט פּוֹטֵר. כָּל מַה שֶׁקָּנָה מַאֲמָר כְּמִי שֶׁאֵין כָּאן גֵּט וְיֵּשׁ גֵּט לְאַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר. מַאֲמָר אַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת. עָשָׂה מַאֲמָר לְזוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט עָשָׂה מַאֲמָר לַשְּׁנִייָה. אִם תֹּאמַר. הַגֵּט פּוֹטֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּנָה מַאֲמָר. כְּמִי שֶׁאֵין כָּאן מַאֲמָר וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר גִּטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר. וְאִם תֹּאמַר. אֵין הַגֵּט פּוֹטֶר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּנָה מַאֲמָר. כְּמִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַאֲמָר וְאֵין מַאֲמָר לְאַחַר גִּיטּוֹ שֶׁלְּמַאֲמָר.
Traduction
Or, selon l'avis de R. Gamliel (qu'il y a lieu parfois de remettre un acte de divorce après la promesse, de façon à annuler celle-ci), quel sera l'effet de l'acte de divorce s'il suit la promesse, ou que provoquera la promesse si elle suit le divorce remis après une promesse? Voici d'abord un exemple de la première hypothèse: Sur deux belles-sœurs incombant par lévirat à un beau-frère, celui-ci fait une promesse à la première, puis lui remet un acte de divorce (pour se dégager), et il remet aussi un tel acte à la seconde; s'il est entendu que l'acte de divorce libère entièrement, et annule l'acquisition suscitée par la promesse en raison du divorce remis, l'acte de divorce remis à la seconde n'a plus de raison d'être (pour rendre les parentes interdites), et il n'y a pas lieu de remettre un acte de divorce après la remise de celui qui a suivi la promesse; s'il est entendu au contraire que l'acte de divorce ne libère pas (celle que la promesse avait acquise), l'on suppose qu'à l'égard de l'acquisition faite par la promesse, c'est comme s'il n'y avait pas d'acte de divorce (au sujet de l'acquisition); et, par suite, il y a lieu de remettre le divorce après la remise du contrat qui a suivi la promesse. Voici maintenant un exemple de promesse effectuée après la remise de l'acte de divorce qui a suivi la promesse (à l'une): Sur deux belles-sœurs incombant par lévirat à un beau-frère, celui-ci fait une promesse de mariage à l'une et lui donne ensuite un acte de divorce (pour se dégager), puis il fait une promesse à la seconde. Or, s'il est entendu que l'acte de divorce libère plus que la promesse n'a fait acquérir, c'est comme s'il n'y avait pas eu de promesse; par conséquent, il y a possibilité de promesse après l'acte de divorce qui a suivi la promesse (laquelle dernière serait valable). S'il est entendu au contraire que l'acte de divorce ne libère pas plus que la promesse n'a produit d'effet, c'est qu'il faut tenir compte de cette promesse; par suite, il n'y a pour ainsi dire pas de promesse après l'acte de divorce qui suit la promesse.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר''ג מהו כו'. השתא בעי למאי דאמרינן דרבן גמליאל מודה דיש גט אחר מאמר דמאמר לזו וגט לזו פוסל את הראשונה ואסור בקרובות שתיהן וכן במאמר אחר גט דבעלת מאמר צריכה גט ואמרינן נמי לר''ג דס''ל בשניהם משוייר הוא דלא לגמרי קונה מאמר ולא לגמרי דוחה הגט כדפרישית מיהו הא קא מיבעיא לן בגט אחר מאמר אם הגט פוטר ודוחה כל קניית המאמר שלפניה וביבמה אחת כדמפרש ואזיל דבשתי יבמות לא נפקא לן מידי סוף סוף אסור בשתיהן אלא באותה יבמה עצמה ונפקא מינה לגט של השניה שלאחר הגט של זו שהיא אחר המאמר כדלקמיה:
ומאמר אחר גיטו של מאמר זו בעיא שניה היא ובדרך את''ל מיתפרשא כדלקמן:
גט לאחר כו' היך עבידא. השתא מפרש לבעיא הראשונה כגון ב' יבמות עשה מאמר בא' מהן ונתן לה גט וחזר ונתן גט לשניה מהו:
אם תאמר כו'. דאי אמרינן דהגט פוטר כל קניית מאמר שעליה ודוחה וא''כ אצלה הויא כמו גט בתחלה וא''כ תו לא מהני הגט בשניה לאסור בקרובותיה דהרי אין גט אחר גט לר''ג וזהו ואין גט לאחר גיטו של מאמר:
אם תאמר אין הגט פוטר כו'. ואי אמרינן דאין הגט פוטר כל קניית המאמר אלא לאוסרה עליו הוא דמהני ומה דשייר המאמר בזיקתה הוא דדחה הגט אבל עדיין יש מקניית המאמר עליה:
כמי שאין כאן גט. כלומר דלאו גט בתחלה הוא דעדיין המאמר על זו וא''כ אהני גט בשניה לאסרו בקרובותיה דהרי מודה ר''ג דיש גט אחר מאמר וזהו ויש גט לאחר גיטו של מאמר:
מאמר אחר גיטו של מאמר היך עביד'. השתא בא לפרש הבעיא השניה ואת''ל קאמר וה''פ דאת''ל בבעיא ראשונה דהגט פוטר כל מה שקנה המאמר וא''כ יש כאן גט וכדפרישית וא''כ יש כאן לקולא ולחומרא לקולא לגבי גט של השניה דאי גט ראשונה הוי גט של שניה לאו כלום הוא דאין גט אחר גט ומותר בקרובותיה ולגבי מאמר לחומרא דאם עשה מאמר בשניה ואם גט ראשונה הוי גט אסור בקרובות שניה דיש מאמר אחר הגט. והיינו דקא מיבעיא ליה דאפי' אמרה דהגט פוטר כל מה שקנה המאמר היינו דוקא לקולא. ומשום דגט ומאמר ביבמה מדרבנן הוא ואמרינן כל מה שקנה המאמר דחה הגט והגט שלאחריו לאו כלום הוא אבל לחומרא לא אמרינן דהמאמר של ראשונ' לאו כלום הוא שדחאו הגט וכדי להיות מאמר של שניה מאמר דהואיל המאמר והגט שווין הן בכחן זה לקנות וזה לדחות הילכך אמרינן דהמאמר קנה במקצת ושייר מקצת הזיקה והגט דחה למקצת הזיקה ששייר המאמר וא''כ אכתי איכא מקצת קניית המאמר והמאמר של השניה לאו כלום הוא דלא אמרינן כל מה דעביד המאמר שקליה גיטא אלא לקולא וכדאמרן א''כ צריך אתה להוסיף ולומר דכח הגט עדיף ופוטר יותר ממה שקנה המאמר ודוחה אפי' ממקצת הזיקה ששייר המאמר ואז ודאי המאמר של ראשונה לא כלום חשיב ואפי' לחומרא ולא חשובים למאמר של שניה למאמר והיינו דקאמר עשה מאמר לשניה אם תאמר הגט פוטר יותר כו' וכמו דלקולא בבעיא ראשונה אמרינן דאין כאן מאמר של הראשונה וגיטה הוי גט כן נמי הכא לחומרא דאין כאן מאמר ואז מאמר השניה הוי מאמר וזהו ויש מאמר אחר גיטו של מאמר:
ואם תאמר אין הגט פוטר יותר כו'. או דאמרינן דאין פוטר יותר אלא שוין הן ואף דלעיל לקולא אמרינן דגט ראשונה הוי גט אפ''ה לחומרא לא אמרינן אלא כמי שיש כאן מאמר של ראשונה ומאמר של השניה לא כלום הוא וזהו ואין מאמר לאחר גיטו של מאמר ולא נפשטה הבעיא. הדין פירושא דהאי סוגיא ובבבלי לא דייק מזה מידי אלא דאמר שם לר''ג בגט אחר מאמר מה דשייר המאמר דחי הגט ולפ''ז אפשר דדוקא לקולא אמרינן דיש גט אחר מאמר וכגוונא דלעיל וכדפרישית:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַהוּ שֶׁתְּהֵא בִּיאָה פְסוּלָה אַחַר בִּיאָה פְסוּלָה. בִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע אַחַר בִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע. בִּיאָה פְסוּלָה לְאַחַר בִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע. בִּיאַת בֶּן תֵּשַּׁע לְאַחַר בִּיאָה פְסוּלָה. מַהוּ שֶׁיּוֹדוּ חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּיבָמָה אַחַת. הֵיךְ עֲבִידָא. עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ וְנָתַן לָהּ גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר. אִם תֹּאמַר. יֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. לֹא נִפְטְרָה בְּאוֹתוֹ הַגֵּט. אִם תֹּאמַר. אֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. נִפְטְרָה בְּאוֹתוֹ הַגֵּט.
Traduction
Selon l'opinion de R. Gamliel, est-ce qu'une cohabitation impropre, venant après une autre cohabitation analogue est effective ou non, comme une cohabitation d'un enfant de neuf ans après une autre semblable, ou une cohabitation impropre après celle d'un enfant de neuf ans, ou celle d'un enfant de neuf ans après une cohabitation impropre? Est-ce qu'en dehors de tels cas les autres sages se conforment à l'avis de R. Gamliel, en disant que lorsqu'il s'agit d'une belle-sœur pour un beau frère, il n'y a pas de promesse après l'engagement déjà fait? Voici un exemple de seconde promesse, après une autre déjà faite par le beau-frère: Lorsqu'après avoir promis le mariage à sa belle-sœur, le beau-frère lui remet un acte de divorce, puis lui renouvelle sa promesse de mariage; or, s'il est admis qu'une promesse est possible, après une autre déjà faite (et annulée), la veuve ne doit pas devenir libre par la remise de l'acte de divorce; mais s'il est entendu que la seconde promesse est sans effet, la veuve devrait être libérée par l'acte de divorce; donc, à quoi bon un second divorce? (toutes ces questions ne sont pas résolues).
Pnei Moshe non traduit
ע''ד דר''ג מהו שיש ביאה פסולה כו'. השתא קא מיבעיא ליה לר''ג דאמר אין מאמר אחר מאמר אבל יש מאמר אחר ביאה פסולה כדאמר לעיל ומאמר אחר ביאת הגט כדמפרש בשלש יבמות שנתן גט לזו ובעל לזו ומאמר לשלישית דמהני לאסור אחר ביאה שבאמצע שהיא פסולה דלאחר הגט היא וכן בגט אחר ביאת מאמר כו' ומי אמרינן דכמו שיש מאמר אחר ביאה פסולה כן נמי ביאה אחר ביאה פסולה וטעמא דס''ל לר''ג דביאה פסולה גריעה ממאמר בזה דבמאמר שהוא אחר הגט קני ליה מאמר לכל מה ששייר הגט והילכך נמי לא מהני מאמר אחריו לכלום אם היה עושה מאמר בשלישית דסתמא קאמר אין מאמר אחר מאמר ואפי' לאחר מאמר שאחר הגט אבל בביאה שאחר הגט לא קני לכל השיור ששיי' הגט מהזיקה והילכך קאמר דמהני המאמר שאחריה ולפ''ז כמו דהניחה ביאה פסולה מן השיור מקום לתפוס המאמר שאחריה כן נמי הניח' לתפוס הביאה שאחריה ויש ביאה פסול' אחר ביאה פסולה או דילמא דאמרינן לר''ג לא גריעה ביאה פסולה ממאמר אלא דבמאמר נמי לא קני לכל שיור הגט והא דאין מועיל מאמר אחר מאמר שאחר הגט טעמא הואיל ושוין הן ואין כח במאמר לחול אחר המאמר אעפ''י שיש ביאה אחר המאמר וא''כ כמו כן אמרינן דאין ביאה אחר ביאה פסולה ואעפ''י שיש מאמר אחריה. ובבבלי משמע דפשיטא ליה דלר''ג גריעה ביאה פסולה ממאמר בזה דאפי' ביאה יש אחריה וכדפרש''י שם וכהוכחת התוס' שם וכדפרישית:
ביאת בן תשע. דהיא נמי ביאה פסולה אם מהני לאחר כו':
וכן בעי מהו שיודו חכמים לר''ג ואין מאמר כו'. כלומר ביבמה אחת ליבם אחד אם מודו לר''ג דאין מאמר אחר מאמר דהא דאמרי ביבמה א' לשני יבמין אין מאמר כו' וכן ביבם א' לשתי יבמות היינו לאסור שניהן בקרובות שתיהן אבל ביבם אחד ויבמה אחת אפשר דמודו וכדמפרש ואזיל:
היך עבידא עשה כו'. דאם המאמר שני אינו כלום ונפטרה כבר באותו הגט וכלומר דאין צריכה ממנו אלא חליצה וכדין העושה מאמר ביבמתו ונתן לה גט כדקתני במתני' ואין צריכה גט אחר למאמר השני ולא נפשטו כל הני בעיות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source